בכל ההפרעות הנפשיות שמתוארות בפרק זה אפשר לייחס את התגובה הנפשית למצב טראומתי או לאירוע טראומתי שנגרם לחולה שלא באשמתו . אין להימנע מציפיה לפיצוי על הסבל , על הפגיעה הטראומתית הנפשית ועל הנכות שנוצרה כתוצאה מהחבלה . במדינות רווחה כמו מדינת ישראל , לא ניתן להתעלם מחשיבות גורם הציפיה לתגמולים חומריים בהתפתחות של הפרעת הדחק הפוסט-טראומתית ובמהלכה . כמעט כל אזרח במדינת ישראל מבוטח נגד תאונות או מחלות , והפרעת הדחק הפוסט-טראומתית נחשבת למחלה הנגרמת על-ידי חבלה . הנפגע נבדק על-ידי רופאים , ועדות רפואיות או מטעם הביטוח הלאומי . ועדות אלה קובעות את מידת הנזק שגרמה הטראומה , את הירידה בתפקוד , את הפסד השכר ואת הפגיעה ביחסים המשפחתיים והחברתיים . בהתאם לזכויותיו זוכה הנפגע לקבל שכר בתקופת מחלתו , ובהמשך נקבעים לו אחוזי נכות נפשית . במקרים רבים מקבל הנפגע סיוע וייעוץ משפטי כדי לתבוע את הגורם האחראי לפגיעה בו ולזכות בסכום גדול וחד-פעמי כפיצוי על הסבל והנזק שנגרמו לו . בשיעור גבוה של המקרים בישראל קשה להפריד בבירור בין הפרעת הדחק הפוסטטראומתית עצמה לבין השאיפה לתגמולים ולפיצויים ( נוירוזת התגמולים ...
אל הספר