אחת התופעות הבולטות בקבוצת תסמונות פסיכופתולוגיות אלו היא , שההתנהגות האימפולסיבית מופיעה כאירועים בודדים חוזרים בשכיחות ובחומרה שאינן נורמליות . המעשה האימפולסיבי , במסגרת הופעתו ובנסיבות הופעתו , עומד כאי זר ומבודד , שאינו תואם את מכלול האישיות , שלכאורה לא נמצאה בה פסיכופתולוגיה אחרת . אופיו של המעשה הוא עברייני במהותו , כגון : הדחף לגנוב , לשרוף או להמר . ואולם , המעשה האפיזודי אינו מתאים לתבנית ההתנהגות הטיפוסית הקבועה והחוזרת על עצמה המאפיינת את הפרעות האישית , והיא איננה משתלבת במשפחת ההפרעות האישיות בעלות קווים עבריינים או נטיות סוציופתיות . זאת ועוד , המעשה האימפולסיבי עצמו נראה נטול כוונה עבריינית בהיותו חסר תכלית תועלתית . האובייקט , למשל החפץ הנגנב בקלפטומניה או החפץ הנשרף בפירומניה , הוא חסר ערך וחסר תועלת לחולה . זוהי התנהגות שהעיקר בה הוא הביצוע , ולא ערך האובייקט . מכאן נובעת המסקנה , שלתופעות אלו של התנהגות פסיכופתולוגית יש קרוב לוודאי משמעות אחרת , לא מעשית , אלא סימבולית . משמעות כזו יכולה להיות במספר מישורים . משמעות אחת היא הרווח הראשוני , המביא להפחתת עוצמת המתח ה...
אל הספר