בהפרעה זו החולה מאמין שאיבר או חלק מאיבר בגופו פגום . אמונה מעוותת זו Overvalued ) ( Idea גובלת בעוצמתה לזו של מחשבת שווא . ההפרעה נקראת גם דיסמורפופוביה , ( Dysmorphophobia ) כלומר , פחד מעיוות או מליקוי בחלק של הגוף . המחשבה על ההפרעה היא דומיננטית ומשתלטת על המחשבה , והיא בעלת אופי אגוסינטוני . האופייני להפרעה זו הוא קיום חוסר התאמה עצום בין התחושה של החולה שהפגם הוא קשה ונורא , ובין חוסר יכולתו של הזולת , כולל הרופא , להבחין בפגם , ולו באופן חלקי . שכיחות – החולים מופיעים בעיקר אצל רופאים שאינם פסיכיאטרים . הפרעה זו מתחילה בדרך-כלל בגיל צעיר , ושכיחה יותר אצל נשים . גם כאן קיים מרכיב חזק של קומורבידיות , בעיקר דיכאון וחרדה . לפעמים יש גם מצבים פסיכוטיים . התמונה הקלינית החולה מוטרד מפגם בהופעתו החיצונית , והתסמין מרוכז בדרך-כלל בפנים ( אף , פה , קמטים , צלקות מדומות , אוזניים , שיער , עיניים , ( בחזה או באיברי המין . עקב הרגשת הליקוי , החולה מוטרד , אומלל ומדוכדך וסובל מנדודי שינה ומחרדה . לעתים קרובות מאוד פונה החולה בבקשות חוזרות ונשנות לניתוח פלסטי , בתקווה שהניתוח ישנה את חייו ...
אל הספר