התמונה הקלינית

קיימת כיום תמימות דעים בין הקלינאים לגבי הצורך להגדיר את הסכיזופרניה כמחלה עלפי אבני בוחן מוסכמות וקבועות , זאת נוכח גילוי קבוצת תסמינים בסיסיים המאפיינים את המחלה וטיפול תרופתי יעיל בתרופות בעלות אפיונים פרמקולוגיים דומים . למרות האמור לעיל , יש להשאיר את השאלה פתוחה להמשך המחקר בעתיד , שיתמקד בהגדרת יחידות נוזולוגיות ייחודיות יותר , הנשענות על ממצאים הנובעים מתחומי מחקר שונים , במיוחד מתחום הביולוגיה והפרמקולוגיה . בשנים האחרונות חלה התפתחות ניכרת בגישות לאפיון שיטתי של התסמונת הקלינית של הסכיזופרניה . התפתחות זו מתבססת על התרומה של ארבע דמויות מרכזיות : קרפלין , בלוילר , מאייר ושניידר . הוויכוח בין ארבעת המייסדים מייצג לבטים רבים באשר לשיטת האבחון , שעד היום טרם מצאו לה פתרון הולם . הסוגיה הראשונה היא באיזו מידה יש להתבסס באבחנה על גורמים אתיולוגיים , פסיכופתולוגיים , או לחלופין – להדגיש את הצד הפנומנולוגי של עולם התופעות הקליניות בעוד שבלוילר ומאייר מצדדים בגישה הראשונה , קרפלין ושניידר מייצגים את הקוטב השני . הסוגיה השניה היא באיזו מידה יש להעדיף גישה פוליטטית , הרואה בסכיזופרניה ...  אל הספר