סקירה קצרה על המושגים הטרום " רפואיים" של השיגעון יכולה לתת רקע לחלק מההתפתחויות של הגישות הפסיכולוגיות , החברתיות והתרבותיות , הקיימות גם היום באשר למושג פסיכוזה . הגישה הטרום-היפוקרטית התבססה על גישה תיאולוגית לנפש כאל " רוח אלוקים או כרוח קודשך . " מטבע הדברים גישה זו ראתה בשיגעון תופעה מאגית , שאשם בה גורם " דמוני , " " כוחות הרשע , " " השטן , " החודר לגוף וגורם לטירוף . תיאוריות דומות היו נפוצות גם בימי-הביניים , ושרידים להן אפשר למצוא ב"תיאוריות" של תרבויות שונות הקיימות גם כיום בתוכנו . שיטות הטיפול תאמו לתיאוריה . הן בוצעו ומבוצעות גם כיום על-ידי " בעלי ידע , " בדרך-כלל אנשי דת ומכשפים , המפעילים את כוחם הדתי-מאגי לסילוק השד . ההשפעה היוונית-לוגית ניכרת כבר בתלמוד . בתוספתא , במסכת תרומות , מוגדר ה"שוטה" כאדם " היוצא יחידי בלילות , הלן בבית-הקברות , המקרע את כסותו והמאבד מה שנותנים לו . " לפי הרמב"ם , זהו אדם " שדעתו נטרפה , והיא משובשת תמיד בדבר מן הדברים , אף-על-פי שהוא מדבר לעניין בשאר הדברים . " זהו תיאור קליני של מצב חולני , המלווה בניסיון להציג אבני בוחן ברורות להגדרת המח...
אל הספר