ב ישיבת שישי הצוות 24 הראשונה באוגוסט שלי , היום . זאת האחרון היתה ישיבה שלי במוקד מהסוג האושר הנורא ביותר , נערכה – הסוג שבו אף אחד לא יודע למה הוא נמצא שם . למייק , בו ואנדי , שלושת התוכניתנים שלי , היו פרויקטים אחרים , ואף רגע פנוי למשימות חדשות . ולי היתה משימה אחת בלבד – משימה שבאופן בלתי נמנע הייתי להוט מדי לבצע אותה לאחר שהשקפתי מן הקווים של מוקד התמיכה במשך שלושה שבועות – והיא לנסות לגרום לצוות שלי להרגיש כמו צוות . המסמר האחרון בארון המתים של הישיבה היה העובדה שבעוד שצוותים אחרים קיבלו הנחיות ברורות ( צוות אושר עסק בתמיכה וצוות משתמשים חדשים עסק במשתמשים חדשים , ( המנדט שקיבל צוות מדיה חברתית היה המקיף מכולם . היתה לנו רשימה ארוכה של פרויקטים קיימים , והחלטות לקבל בנוגע להמשך העבודה על פרויקטים לפני סיום . מסמר הבונוס הלא מבורך שקיבלנו – מסמר עיקש כל כך שהוא הפך את הישיבה לארון מתים שאפילו מוט הרמה גרעיני לא יוכל לו – היה ההחלטה שקיבלתי להנחות סבב הכרות , מארש האבל של מיליוני ישיבות במהלך ההיסטוריה , שמוציא למשתתפים את החשק לחיות . החדשות הטובות היחידות היו שהישיבה נועדה להיות...
אל הספר