השופט יעקב בזק מציין בספרו " אחריותו הפלילית של הלקוי בנפשו" ( 1985 ) כי הפטור לחולי נפש מבוסס על שלושה אספקטים : . 1 מוסרי – לא מוסרי להעניש חולי נפש משום שהם אינם אחראים למעשיהם . 2 משפטי – לחולי נפש אין מחשבה פלילית ואין רצון חופשי . 3 תכליתי – אין תכלית ראויה להרשעה של חולה נפש במשפט הפלילי , היות שהדבר לא ישפיע עליו ולא ירתיע אנשים אחרים . לחולה נפש אין מחשבה פלילית ואין בחירה חופשית / שליטה על מעשיו ( כלומר אינו יכול להימנע מהמעשה . ( אלה הן בעצם שתי הדרישות של המשפט הפלילי : כדי לעמוד לדין יש צורך במחשבה פלילית ובבחירה חופשית . לפיכך גם אין זה מוסרי להרשיע חולה נפש . כמו כן מבחינה תועלתנית אין זה נכון להרשיעו : אדם שפוי לא ירתע מלעבור עבירה בשל הרשעת חולה נפש , ואת חולי הנפש האחרים ההרשעה לא תרתיע שכן אין בהם הבנה למעשה ; כך שהחברה לא יוצאת נשכרת מהרשעה שכזו . המשותף לכל שיטות המשפט היא הסתכלות על חולה הנפש כשונה מהאדם הרגיל : חולה הנפש לא מסוגל לשלוט בעצמו , לא מבין מה הוא עושה , ולכן המשפט הפלילי מעניק לו הגנה ולא מטיל עליו אחריות . עיקרון הפטור מחמת אי-שפיות הוא כמעט אוניברסא...
אל הספר