שאלת שפיותו של נאשם עשויה להתעורר בהקשרים שונים במהלך הדיון הפלילי ( בזק , , 1985 עמ' : ( 216 א . הקשר אחד הוא בשלב שלפני תחילת הדיון . כאן שאלת שפיותו של הנאשם היא במישור הדיוני , שכן השאלה העומדת על הפרק היא אם הנאשם מסוגל לעמוד לדין . בהקשר זה קבע המחוקק כי נאשם שבית המשפט מצא כי אינו מסוגל לעמוד לדין מפאת היותו חולה נפש או לוקה בשכלו , אין לנהל נגדו הליכים פליליים ( ראו סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי ] נוסח משולב , ] תשמ . ( 1982-ב" הגיונה של קביעה זו נעוץ בחוסר הצדק ובחוסר התוחלת שבניהול הליכים פליליים כנגד אדם אשר אינו מסוגל להבינם ולו אף באופן הכללי ביותר . ב . הקשר אחר שבו מתעוררת שאלת שפיותו של אדם הוא בעת הדיון לגופו של עניין בשאלת אחריותו הפלילית . כאן קבע המחוקק בסעיף 19 לחוק העונשין , תשל , 1977-ז" הגנה מפני אחריות פלילית במקרים שבהם הנאשם ב"שעת מעשה לא היה מסוגל , מחמת מחלה שפגעה בשפיותו או מחמת ליקוי בכשרו השכלי , להבין את שהוא עושה או לדעת שאסור לו לנהוג כפי שנהג . " בניגוד למקרה הראשון , הדן במישור הדיוני-מקדמי , הרי בשלב זה , שבו נשמע הדיון לגופו , שאלת השפיות מתעוררת ...
אל הספר