יז שיגעון ואמנות

השיגעון הוא נושא שהעסיק את אמני ימי הביניים לכל אורך התקופה שהחלה עם שקיעת התרבות העתיקה במאות הרביעית והחמישית לספירה , עד לסיומה עם תחילת תקופת הרנסנס במאה ; 15-ה ספרות ענפה , כתובה ומאוירת , שנשענה על מזמורים , אגדות , וסיפורי המקרא , התפתחה בנושא . העניין הרב שגילו האמנים בתופעה בעבודותיהם , שיקף מחד את התייחסות החברה והשלטון כלפיה , ומאידך את הבורות , הרתיעה והפחד , הן מהשיגעון הן מתוצאותיו : בידוד , הרחקה מן החברה , יחס מזלזל , מאסר , כפיתה והתעללות גופנית . המשוגעים והכסילים , שהיוו חלק מקבוצת החריגים , היו למעשה ' חוטאים' שקיבלו את עונשם כדין , על פי הציוויים המופיעים במקורות המקראיים . הפילוסוף וההיסטוריון הצרפתי מישל פוקו ( 1986 ) משרטט את קו הגבול בין המשוגע ללא משוגע , בין השפוי לבלתי שפוי , ומציג כיצד דרך התבוננות על החריג ואפיונו מגדיר האדם את עצמו ואת שפיותו . לדבריו הפסיכולוגיה לא תוכל לעולם לגלות את האמת בדבר השיגעון , כי השיגעון הוא אשר מחזיק באמת הפסיכולוגית . פוקו טוען כי מעמדם של המשוגעים בעבר היה שונה ; במקרה הטוב , התייחסו אליהם כאל נביאים או כבעלי אמירה ייחודית ...  אל הספר