דוד יגיל עד כה לא קיים בישראל תחום התמחות בפסיכולוגיה משפטית , כתחום מוכר על פי ״חוק הפסיכולוגים״ ( 1977 ) ועל פי התקנות שנקבעו על ידי שר הבריאות בהמשך לחוק זה מאז נחקק החוק ועד היום . מרבית הפסיכולוגים העוסקים בתחום זה כיום , לא למדו כיצד להיות ״פסיכולוג משפטי״ , אלא , ״גלשו״ לתחום זה , בתוקף עיסוקם כפסיכולוגים קליניים , שיקומיים , חינוכיים וכו׳ . ״גלישה״ זו התרחשה לרוב כאשר הם התבקשו לתת חוות-דעת לבית-המשפט בעניינים הקשורים למטופליהם . בהמשך לכך , אלה העובדים כעצמאיים , החלו לספק חוות-דעת פסיכולוגיות לפונים חדשים , שלא היו מוכרים להם מראש , ולשם כך הם ערכו בדיקות פסיכולוגיות ונוירופסיכולוגיות בכלים המקצועיים הידועים להם . כלומר במערכות האבחון המקובלות בתחומי העיסוק השגרתיים שלהם , מבלי לתת את הדעת לסוגיות של תקפות ושל מהימנותם של כלים אלה , ביחס לשאלות העומדות לדיון בבית-המשפט . למיטב ידיעתנו , מרבית הפסיכולוגים אשר ״גולשים״ בדרך זו לתחום הפסיכולוגיה המשפטית , עושים זאת תוך כדי ״קניית הדרכה״ מפסיכולוגים בכירים ובעלי ניסיון בתחום זה . בכך , הם נכנסים למעשה לתהליך של הדרכה – אמנם בלתי-...
אל הספר