בשנת , 1976 לאחר שנים רבות של עישון כבד , חלתה צביה בסרטן . אין לדעת כמה זמן השתהתה והתעלמה מן הסימפטומים , עד שהחליטה לבקש אבחון . חברתה הקרובה חווקה , היתה בין הראשונים ששיתפה אותם במצבה . " הלוואי שיגלו שיש לי שחפת , " אמרה לה , אבל צביה השכלתנית שיערה ואולי גם ידעה שהסימפטומים הללו העידו כי המחלה שלקתה בה קשה ואלימה , והיא לא השלתה את עצמה . למן השלב שבו אובחן שחלתה בסרטן ריאות , נותרו לה שנתיים כמעט , ובתוכם עשרים ושניים חודשים של מאבק . בשלביה הראשונים של המחלה דאגה צביה להסתיר מיצחק את חומרתה , ורק לאחר שקיבלה את תוצאות האבחון הסופי , היא מסרה לו ביובש ובקצרה את העובדות . עולמו של יצחק התקדר וחשך . רעייתו וחברתו לדרך , שעליה נסמך כל חייו , זאת שידעה להרגיעו בשעות מצוקה וכאב , שדאגה לסלול ולהכשיר לו דרך לעיסוק שהביא מזור מה לתסכוליו , תש כוחה , וגופה שכבר עבר טראומות לא מעטות בימי הגטו , המאבק והחיים האינטנסיוויים שחייתה , לא עמד בפני המחלה המכרסמת . עם החרפת המחלה , נערכה התייעצות עם הרופאים , והללו המליצו על ניתוח . כאשר צביה למדה לדעת , כי מיטב הרופאים הוקצו לטפל בה , ובקיבוץ ...
אל הספר