הסדקים בין התנועות נבעו , אם כן , עוד לפני הכינוס הציוני הראשון בלונדון אחרי המלחמה , אבל הקרע הסתמן כבר כמה חודשים קודם לכן . ב 19 באוגוסט 1945 הגיעו ללונדון יצחק וחייקה גרוסמן - צביה לא באה אתו ללונדון - ניתוק לא שכיח כלל , שלא קיבל הסבר ביחסי השניים שתמיד נמצאו ופעלו יחדיו , אולם במברק ששלח אל טבנקין הוא כתב : "צביה נשארה בוורשה , מתגעגעת אליכם . " חייקה גרוסמן נשלחה על ידי תנועתה כמשקל נגד ליצחק , למרות ששניהם האמינו שהאיחוד שלהם , כל אחד כפי שראה אותו , יעמוד בפני כל סערה . הכינוס דן אמנם בעניינים המדיניים לקידום הקמתה של המדינה היהודית , אולם אירוע מרכזי חשוב היה המפגש הראשון אחרי השואה בין הנהגת היישוב לבין נציגי שארית הפליטה . לאחר נאומי הפתיחה של חיים וייצמן ודוד בן גוריון , שייחדו חלק מדבריהם לתוצאות השואה ולאדישות העולם , שמעו באי הכינוס ביקורת מפי יצחק על האיחור בשליחת השליחים מהארץ . האווירה בכינוס נעכרה בעקבות החשדנות שאפיינה את היחסים בין התנועות בארץ והועברה עם נציגיהן ללונדון . מאיר יערי חשד שסיסמת האיחוד היתה רעיון של מפא"י לשם איחוד מפלגות השמאל תחת הנהגתה , ודאג לע...
אל הספר