בפברואר 1945 החלה היציאה לרומניה , לאחר שנוצרה אפשרות מעבר דרך קרוסנו ( Krosno ) שבדרום מזרחה של פולין , ואבא קובנר החליט לצאת את פולין בדרכו לארץ . הוא הגדיר את מטרת היציאה כפריצת קו לשם הקמת בסיס מרכזי ל'יציאת אירופה . ' בסוף פברואר או ב 1 במרס 1945 יצאו חברי קבוצתו , כשאליהם מתלווה צביה , בסך הכול שנים עשר איש , לעבר סאנוק ( Sanok ) במסלול הליכה קשה . בדרכו לקרוסנו , הבחין אחד הפרטיזנים במשאית שבה , לצד אבא קובנר , זיהה את צביה לבושה בבגדי איכרים . למרות שיצאו במסווה של פליטים בולגרים ויוונים השבים מן המחנות , הם נעצרו בסאנוק על ידי הנקוו"ד , נחקרו במשך כמה ימים , ושוחררו רק הודות לקצין יהודי שדאג לנקותם מכל חשד והנפיק להם תעודות מעבר . הקבוצה ידעה שבבוקרשט נמצאו כבר שליחים מהארץ וביקשה ליצור עמם קשר לשם ארגון היציאה . הניצולים הראשונים שהגיעו לבוקרשט היו ניסן רזניק מ'הנוער הציוני , ' רוז'קה קורצ'ק מהשומר הצעיר ( בדצמבר 1944 היא כבר היתה בארץ ) ושמואל אמרנט מחבורת הפרטיזנים , אך לא היה שם חבר מן האקטיבה של דרור . זאת היתה , בוודאי , סיבה נוספת להצטרפותה של צביה , ויצחק הרחיב בעניין...
אל הספר