צייר הפונה אל הציבור בדברים , שלא על מנת להציג לו את יצירותיו אלא כדי לחשוף בפניו כמה מרעיונותיו על אמנות הציור , חושף את עצמו לסכנות אחדות . ראשית , ידוע לי שרבים מוצאים סיפוק במחשבה שהציור הוא כמין שלוחה של הספרות ותובעים ממנו שלא יבטא רעיונות כלליים ההולמים את האמצעים שברשותו , אלא רק רעיונות ספרותיים במובהק ; לאור זאת , חוששני כי צייר המעז לגלוש לתחומו של הסופר לא יתקבל בציבור ללא הרמת גבה ; למעשה , ברי לי לגמרי שההדגמה הטובה ביותר לדרך עבודתו של צייר היא זו המשתמעת מהציורים שלו עצמם . ובכל זאת , אמנים כדוגמת םיניאק , [ Signac ] דוואלייר , [ Desvaiiieres ] דני , [ Denis ] בלאנש , [ Blanche ] גרן [ Guerin ] וברנאר [ Bernard ] כתבו דברים שכתבי העת קידמו בברכה . אשר לי , בכוונתי לנסות להציג רק את רגשותיי ואת מאוויי כצייר , בלי להקפיד יתר על המידה על עניינים הקשורים בכתיבה גופא . אך הנה מסתמנת סכנה אחרת - הסכנה שאראה כמי שסותר את דבריו שלו עצמו . אני חש בעוצמה רבה מאוד את החוט המקשר בין ציוריי האחרונים לבין ציורים שציירתי בזמנים עברו . ובכל זאת , אינני חושב היום כפי שחשבתי אתמול ; או מ...
אל הספר