בשנת 1957 שוגר אל היקום חפץ יליד ארץ , מעשה ידי אדם , שם הקיף את כדור הארץ במשך כמה שבועות בהתאם לאותם חוקי כבידה שמביעים את גרמי השמים - השמש , הירח והכוכבים . למען הסר ספק , הלוויין מעשה ידי אדם לא היה ירח או כוכב , גוף שמימי שמסוגל להתמיד בנתיבו המעגלי למשך זמן שבעינינו , בני תמותה הכבולים בזמן הארצי , נמשך מנצח לנצח . עם זאת , למשך זמן מה הוא הצליח להישאר בשמים . הוא שכן ונע בקרבתם של הגופים השמימיים כאילו התקבל לתקופת ניסיון לחברתם הנשגבת . אירוע זה , שלחשיבותו אין אח ורע , אפילו לא ביקוע האטום , היה מתקבל בתרועות שמחה חד משמעיות אלמלא הנסיבות הצבאיות והפוליטיות המטרידות שבהן היה כרוך . אבל , למרבה הפלא , לא היתה זו שמחת ניצחון ; לא גאווה או השתאות לנוכח תעצומות הכוח והשליטה האנושיים מילאו את לבבות האנשים , שעתה , בשעה שהביטו מן הארץ לרקיע , יכלו לראות שם את יציר כפיהם . התגובה המיידית , שבוטאה בלהט הרגע , היתה הקלה לנוכח "צעד ראשון לקראת הימלטות בני האדם ממאסרם על פני כדור הארץ . " והצהרה משונה זו כלל אינה פליטת קולמוס מקרית של עיתונאי אמריקאי ; היא מהדהדת בבלי דעת את השורה יוצאת...
אל הספר