ב 1910 הגיע העולם לדרגת אינטגרציה חסרת תקדים . הקשרים השונים שחיברו בין חלקיו — מסילות ברזל , קווי ספינות קיטור וטלגרף — היו כמעט כולם המצאות מערביות ובבעלות מערבית . המערב כיווץ את העולם . אילו חוברו כל פסי הרכבת בארצות הברית זה לזה , הם היו יכולים להקיף את כדור הארץ 13 פעמים . היה אפשר לנסוע ברכבת מוורסאי לוולאדיווסטוק . ובזכות שיפורים מתמשכים בספינות הקיטור — המדחף , שלדות מתכת , המנוע הרב דרגתי ומעבי צינורות — חציית האוקיינוס נעשתה מהירה וזולה מחציית היבשה . התפוסה של המאוריטניה ( 1907 ) היתה גדולה פי 46 מזו של הסיריוס , ( 1838 ) אבל ההספק של המנועים שלה היה גדול פי , 219 כך שהיא היתה מהירה פי שלושה או יותר , וחצתה את האוקיינוס עם מטען גדול הרבה יותר בתשעה ימים וחצי במקום ב . 16 עלויות השינוע מעבר לאוקיינוס ירדו ביותר משליש בשנים . 1910-1870 משלוח טון כותנה ברכבת ממנצשסטר לליברפול , מרחק כחמישים קילומטר , עלה שמונה שילינג , אבל תמורת שלושים שילינג בלבד אפשר היה לשלוח את אותה סחורה משם לבומביי , כ 12 אלף קילומטר נוספים . עבור בדים , עלות המשלוח היתה פחות מאחוז אחד ממחיר הסחורה . ...
אל הספר