כל אחד משלושת השלבים בעבודתו של הפסיכיאטר , בדיקה , אבחנה וטיפול , דורש מחקר מעמיק . אמנם אינטואיציה , הרגל , מסורת ורצון טוב הם כלים ראויים כולם , אבל בשום אופן אינם פוטרים ממחקר ומלימוד . הקלינאים והחוקרים תלויים אלה באלה להשגת מטרה משותפת . לפיכך , כל קלינאי נדרש להיות מעורב במחקר . ( Gordin , 1994 ) למחקר על ילדים ועל מתבגרים חוקים משלו בכל הקשור ב”הסכמה מושכלת” – בשיתוף הורים , בתמיכה בזכויות ובדאגה להתפתחות הילד ולטובת הילד . למשל , במחקר על השפעת דיכאון האם על הילד התבקשו אמהות להציג לתינוקותיהן “ פנים חמוצות” למשך כמה דקות . בעקבות זאת אובחנה מיד נסיגה ברמה הרגשית ובפעילותם של הילדים . אכן , הניסוי הצליח , אך האם ניתן להעריך אם או עד כמה ניזוקו הילדים בעקבותיו ? זו שאלה אתית שכדאי לבדוק במחקר השוואתי . פרוטוקול הבדיקה של תרופות חדשות מאלץ ילדים של קבוצת הביקורת להיות שרויים זמןמסויםבהשפעתאינבוובלאתרופותהרגעהכדילהוכיחאתיעילותהתרופההנלמדת . אחר כך תצטרך הקבוצה השנייה ליטול את האינבו . שאלות אלה חייבות לדיון בכל ועדת הלסינקי הדנה במתן אישור לביצוע המחקר .
אל הספר