בשיטות למניעת התפתחות תסמונת דחק בתר-חבלתית משתמשים באותם מקרים בהם הגורם המטפל נמצא במקום מיד לאחר האירוע . יש להבדיל בהקשר זה בין אירועים חבלתיים של הפרט לבין חבלות קבוצתיות כתאונות , מלחמות או אסונות טבע . יש הרואים בטיפול ארבעה שלבים : ( Pynoos et al ., 1995 ) א . עזרה ראשונה פסיכולוגית והתייעצות טיפולית בכיתה – מטרת הטיפול היא להביא לשחרור רגשי . ראשית , יש להתאים את סוג ההתערבות לגילו של המטופל . בעבור כל גיל קיימת התוויה להתערבות , לבדיקה מיידית ולהחלטה בדבר הצורך בטיפול או לעתים קרובות הימנעות ממנו . יש להיזהר מפני התערבות-יתר . בשל הרגישות לגיל הילדים ניכרת בקרב גופים רבים נטייה להתערב ולנסות לבצע פעולות הנתפסות כטיפוליות . טעות נפוצה היא לנסות מיד אחרי האירוע להביא את הילד לשחזור פרטיו והכאב הרגשי המתלווה אליו . מתברר שפעולות אלו עלולות להחריף את התמונה הקלינית , במקום להרגיע אותה . לפיכך , בשלב הראשון חשוב הרבה יותר לגייס שיטות הרפיה , ורק לאחר מכן לעבור לטכניקות של ציור וסיפורים . איתור התסמונת לאלתר יכול למנוע או לפחות להפחית מעוצמת התסמינים שיופיעו . גם אם ניכרת בילד תגוב...
אל הספר