עד לפני 25-כ שנים הייתה ההתייחסות הקלינית לגיל היילוד בעיקר במונחים של אבני דרך פסיכומוטוריות . הפסיכיאטריה התייחסה אליו רק בהקשר לתאוריות השונות המיועדות להבנת הפסיכופתולוגיה בילדים גדולים , במתבגרים ובמבוגרים . 1980-ב התקיים הכינוס העולמי הראשון של פסיכיאטריית התינוק . המאורע , שהתקיים בפורטוגל ביוזמתם של פסיכיאטרים לילדים , נודע בחשיבותו , שכן בעצם קיומו הוענקה לפסיכופתולוגיה המוקדמת , מהלידה עד גיל שלוש , “ תעודת העצמאות” שלה . הכינוס נערך לזכרו של רנה שפיץ , הראשון שצירף לעולם המושגים של הפסיכואנליזה את גישת ההסתכלות הישירהעלתינוקות . זוגרסהמאזומעולםשהילדהואשמעצבאתהאדםהבוגר . עדאזהתייחס הפסיכיאטרלתינוקמיסטי , שהשתקףבזיכרון , עלרקעהתהליכיםהתצוגתייםהמאפייניםאת הפסיכואנליזה . המסר שבהגדרת תחום הפסיכיאטריה של התינוק הוא שתהליכים פתולוגיים מוקדמים אכן קיימים ודורשים הסתכלויות ישירות על התינוק . התינוק חסר שפה , אך ניתן לצפות בו דרך שני ערוצים , דרך תפקודיו הבסיסיים ( אכילה , שינה , הפקת קולות וכו ( ’ ודרך המתרחש בין האם לתינוקה . מאז אותו כינוס משתקפת התפתחות התחום בריבוי ארגונים וכתבי...
אל הספר