בפרק זה נבדוק את המשמעויות האמפיריות וההשלכות הקליניות המתקבלות מהבחנה בין תהליך 'ההמרה' ( conversion ) הדיאלקטי לבין תהליך 'התשובה' הדיאלוגי . מתוך מגמה זו נלווה את הדיון בדוגמאות מתוך תיקים של טיפול פסיכולוגי ובממצאים ממחקרינו על תוכניות שיקום לאסירים לשעבר . נציין בפתח הדברים כי בעקבות ריבוי התנועות ה'מוכרות' ישועה ותרפיה בסגנון של כת דתית , מתרכזים מרבית המחקרים המתחקים אחר תהליך ההמרה , בבניית מודל סיבתי לתופעה הזאת . עם זאת , נראה כי מחקרים בעלי אוריינטציה חברתית ו / או פסיכולוגית , המתמקדים בגורמים הסיבתיים שהם , מטבע הדברים יחסיים נסיבתיים ( כגון השפעת החברה הסובבת , ( מוסיפים אך מעט לעובדות הידועות לנו על השפעת לחצן של קבוצות ראשוניות על תמורות התנהגותיות . אי לכך , מנסים מחקרים המעוגנים בתאוריות פסיכולוגיות לאתר את התנאים הסיבתיים שקדמו להמרה , כגון לחץ אישי ודפוסי חיברות . אולם החוקרים מתקשים לקבוע כיצד דפוסי הלחצים האישיים ( האמורים להוות גורם לצורך בשינוי ) שאותם חווה כביכול הממיר , נבדלים איכותית מסוג הלחצים המופעלים על אנשי מערב אחרים ( הלא ממירים ) תוך תהליך החיברות המש...
אל הספר