הבה נסכים לפי שעה ( ולא על תנאי בלבד ) כי ניתן לאתר בשיטה ההיסטוריוגרפית של המדרש ( ליתר דיוק , במתודולוגיה הא היסטורית שלה ) את המסורת האידיאולוגית שעשויה להסביר הן את ההתחדשות היהודית החוזרת ונשנית והן את האפשרות של 'שיקום ביוגרפי . ' אם אכן כך הדבר , אז אנו דנים בעצם בשיטת ה'סיפור' כאמצעי שיקומי . ז'אן פול סארטר הבחין בין החוויה של החיים האמיתיים ובין 'סיפור על' החיים , על ידי 'סיפור' הכרוך בחוויה האישית הבאה : כשהייתי למשל בהאמבורג עם אותה ארנה , שלא נתתי בה אמון ושהתייראה מפני , ניהלתי אורח חיים משונה , אבל הייתי בעיצומו של עניין . לא חשבתי עליו , ואז ערב אחד , בקפה קטן בסנט פאול , היא קמה והלכה לשירותים . נשארתי לבד , היה שם פטיפון שניגן את ה'שמים הכחולים . ' התחלתי לספר לעצמי מה קרה מאז רדתי בנמל . אמרתי בלבי : ' בערב השלישי , כאשר נכנסתי לאולם ריקודים הנקרא "המערה הכחולה" הבחנתי באשה גדולה שיכורה למחצה . ולאותה אשה עצמה אני מחכה ברגע זה כשאני מקשיב למנגינת "השמים הכחולים , " והיא תחזור ותתיישב לימיני ותכרוך את זרועותיה סביב צווארי . ' אז , חשתי בעוצמה פראית שיש לי הרפתקה . אבל ...
אל הספר