בניגוד לדעה המקובלת לא היה לה לקראות מייסד אחד ויחיד . במאה השמינית ובראשית המאה התשיעית לא קיבלו עליהן רבות מן הקהילות היהודיות שממזרח לחידקל את סמכותו של התלמוד הבבלי , והתנגדו לאכיפתם של חוקים אחידים על היהדות כולה , וביקשו לשמור את מנהגיהן המקומיים . כמו כן התנגדו ללחץ המסים של גובי ראשי הגולה . תסיסה דתית וחברתית זו באה לידי ביטוי בעיקר בפרס , וסופה שהצמיחה כתות למיניהן , ולכל כת היה אופי וצביון משלה הצד השווה שבהן שכולן התנגדו לתורה שבעל פה ולתלמוד . במאה התשיעית ובמאה העשירית התלכדו כל הכתות האלה והיו לתנועה אחת —הקראות . ההתלכדות הזאת התחוללה בעיקר במאמציהם של שני המייסדים האמתיים של התנועה : בנימין נהאונדי ודניאל אלקומסי . דניאל אלקומסי גם ייסד את מרכז התנועה בירושלים ( בשנת 880 בקירוב . ( אל הקראים הצטרפו פורשים בבליים . הללו לא קיבלו את תקנות התלמוד , והעדיפו את תקנותיו של מייסד שושלתם , ענן בן דויד , בן המאה השמינית , ועל שמו גם נקראו 'ענניים . ' בזכות השכלתם הגבוהה ורמתם האינטלקטואלית , תפסו הפורשים הבבליים עד מהרה רבות מעמדות המפתח בקראות . כך נתקבל אבי שושלתם , ענן , כמי...
אל הספר