הקראות המוקדמת דגלה בסגפנות לשם היטהרות . החומרות הקיצוניות ביותר שהטילו הקראים על עצמם היו בעניין איסור החיתון בין שארים , או מה שנתכנה בפיהם : 'שיטת הךכוב בעריות . ' מנהיגים וחכמים כבנימין נהאונדי , דניאל אלקומסי , ואף ענן עצמו , דגלו בשיטה זו , ובעקבותיהם הלכו גם קרקסאני , סהל בן מצליח ויפת בן עלי . שיטת הריכוב בעריות הקראית היתה מבוססת על פירוש הכתוב בספר בראשית , פרק ב פסוקים כד-כה / 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד , ויהיו שניהם ערומים . ' ... מכאן הסיקו הקראים שמכוח הנישואין נהיים קרובי האישה והבעל לשארים , כלומר לקרובי דם , ואיסור החיתון חל גם עליהם . לדעתם כאשר גבר נושא אישה , כל קרוביו נהיים לקרובים מאותה דרגת קרבה של אשתו , כלומר דודתו נהיית לדודתה ואחותו לאחותה , וכן הלאה . אם כעבור זמן השניים מתגרשים , והאישה נישאת לאיש אחר , נהיים כל קרוביו של בעלה השני לקרובי בעלה הראשון , וגם הם נחשבים ל'בשר אחד . ' הקראים המשיכו באיסור זה עד הדרג הרביעי . בחשיבתם נקטו את שיטת ה'היקש , ' וכך השתמשו במונח 'אחות' במקום במונח ' אחות חורגת , ' וגם קרובי האחות החורגת ...
אל הספר