' תור הזהב' של התרבות הקראית היה במאה העשירית ובמאה האחת עשרה . לפי המחקר המודרני , היתה הפריחה בעיקר בקהילה הקראית הקטנה שבירושלים . זו התקופה שמקנה לקראות את מקום הכבוד שלה בתולדות המחשבה היהודית בכלל . קבוצה של אינטלקטואלים מקוריים ומבריקים יצרה את היצירות החשובות ביותר בתחום הפרשנות הקראית , הפילוסופיה הקראית , הדקדוק הקראי והספרות הקראית . חכמי ירושלים כתבו בדרך כלל בערבית , לרוב באותיות עבריות . שתי תקופות יש ב'תור הזהב : ' האחת בסוף המאה התשיעית וברוב המאה העשירית — בזמן הזה עסקו החכמים בדרך כלל בדברי פולמוס ואפולוגטיקה , והשנייה בסוף המאה העשירית ובמאה האחת עשרה — בזמן הזה עסקו החכמים בפרשנות ובפילוסופיה . בתקופה השנייה הגיע 'תור הזהב' לשיא פריחתו . צ' אנקורי מכנה את התקופה 38 הזאת 'תור הזהב המאוחר . ' ח' בן שמאי הדגיש שהתקופה השנייה עמדה על רמה גבוהה יותר מן התקופה הראשונה . כן העיר שחכמי התקופה השנייה קשורים לקרקסאני , שחי בגולה , יותר מלחכמי התקופה הראשונה , שחיו בירושלים . ח"ה בן ששון כינה את חכמי ירושלים 'רציונליסטים' ו'אינדי בידואליסטים , ' וציין שהיו מאוחדים בגישתם למ...
אל הספר