סיפור חסידי נפוץ מספר על בחור יהודי שכל עיסוקו ועבודתו היו לעמוד על גבעה סמוכה לעירו ולצפות למרחקים , כדי שיוכל לראות את המשיח כאשר יגיע ולבשר על בואו , כך שלאנשי העיר תהא שהות מספקת לארגן את קבלת הפנים . כשנשאל הבחור איזה מין מקצוע הוא זה לבחור יהודי נחמד ומוצלח , השיב שבאמת אין זה מקצוע מכובד ביותר , אך הוא לפחות מבטיח פרנסה קבועה ... מן העובדה שסיפור זה פופולרי כל כך בקרב היהודים אפשר ללמוד , כמדומני , שהוא משקף את האמונה המוניסטית העמוקה שתמצית החיים היא הציפייה והכמיהה המתמידות לבוא המשיח . משמעותם של החיים היא הכיסופים , התקווה והאמונה מעומק הלב , שמחזקות את האדם בנדודי הלילה שלו , הרדיפות והספקות , בין מצבי ערבוב של ' ערב' עכור ודפרסיבי לבין המצבים המבוקרים של 'בוקר' צלול ומרומם , כאשר הדברים הם שוב בשליטתו . כך מצטיירים החיים לא כ'ערב' חד משמעי ולא כ'בוקר' חד משמעי , אלא כמצב הביניים של הספק והתהייה . החיים הם הרצון והכוח לשאוף ולקוות , לראות את אור השמש אך לא להסתנוור ממנה ו היכולת לאלץ את השמש לזרוח על ידי העלאת הניצוץ 'מתקן העולם , ' שיאיר בחשיבה ; יכולתו של הבן להביא את האב...
אל הספר