חנה ארנדט פותחת את הפרק על רומניה בספרה בחזרה על טענת אייכמן , ש'הסדר הפינויים והגירושים שבוצע על ידי משרדו עזר למעשה לקרבנותיו ; הוא הקל מעליהם גורלם' ( עמ' — ( 172-171 טענה ש'שום איש , אפילו הסני גוריה , לא שם לב אליה . ' 'לאור מה שאירע ברומניה , ' היא כותבת , 'תמוה הדבר . ' מה שאירע ברומניה דומה מעט מאוד לתיאורה של ארנדט . המצב היה מסובך . היו שם שני קווי מדיניות אנטי יהודיים שנפגשו זה בזה י ; מדיניות מקומית שהתפתחה בעטיה של האנטישמיות הרומנית המקומית , שהיתה מסוגלת אף היא למעשי זוועה ביהודים ; ו'התכנית' של גרמניה הנאצית . היו גם גורמים שנבעו מן הפוליטיקה הרומנית הפנימית וממערכת היחםים העדי נה שבין רומניה לגרמניה , שתי המדינות שצבא הכיבוש שלהם שלט בטראנס ניםטריה . חנה ארנדט מתארת תמונה שבה מופיעים הגרמנים כמעט כמושיעי היהודים , והרומנים כרוצחים העיקריים : 'ברומניה נרתעו אפילו האס אס למראה הזוועות של הפרעות הספונטאניות , בנוסח הישן ובקנה מידה ענקי ; הם התערבו תכופות להציל יהודי מטבח ממש , כדי שמעשה ההרג ייעשה בדרך שהיא לדעתם תרבותית' ( עמ' . ( 172 אפשר שנמצאו גרמנים אחדים שהביעו ב...
אל הספר