ניהול המשפט

לפי חנה ארנדט 'נתכוון' דוד בן גוריון' ששימש כראש הממשלה של ישר אל , לערוך 'משפט לראווה' ( עמ ' . ( 2 היא אף מגלה לנו , שהוא היה 'הבמאי הבלתי נראה של מהלך המשפט' ( עמ' . ( 3 אין היא מביאה שום אסמכתא להאשמות חמורות אלה מלבד הקביעה התיאורית , שהדיונים נערכו 'על בי מה לפני קהל' ( עמ' , ( 2 שהאולם תוכנן מדעת לשמש תיאטרון ( עמ' , ( 2 ושהשופטים 'ישבו בראש במה מורמת , כשפניהם אל הקהל כמו על במה בהצגה' ( עמ' . ( 4 לאמתו של דבר היו הסידורים בישראל לפי המקובל בעולם . בהמשך התקפתה על בן גוריון היא מייחסת לו , ללא כל הוכחה , שאיפה למשפט 'שיודגשו בו עניינים כלליים עד כדי קיפוחם של דקדוקי החוק' ( עמ' , ( 15 כאילו שאיפה שכזאת , אילו היתה קיימת , היה בה כדי לחייב את השופטים . אלא שבאמת לא הביע בן גוריון בשום מקום משהו בדומה לרחשי לב כאלה . היא בזה ( עמ' ( 249 לטענות השקולות של בן גוריון נגד תביעות לשיפוט בינלאומי . 18 במקום אחר מודיעה היא לנו , שבן גוריון והיועץ המשפטי 'מן הסתם' ציפו שהעדים משרידי תנועות המרי יעידו שרק ציונים התקוממו לנאצים ( עמ' , ( 108 ברומזה שהם נתאכזבו כשהתברר מן העדות , שכל המפ...  אל הספר