בשלהי 1953 ובתחילת 1954 ניכרו אצל קברניטי העלייה והקליטה סימני התפכחות בנוגע ליחסי המדינה והתפוצות ואותות לדה סטריאוטיפיזציה של התפוצה המרוקנית . לאחר שהמאמצים להגביר את העלייה ממרוקו לא נשאו פרי נטו גם בעלי עמדה שילובית מובהקת כלפי יהודי מרוקו להרים ידיים , ומאוריינטציה ששמה את הדגש על עלייה גדולה פנו לאוריינטציה תרבותית . ואולם העצב הדמוגרפי הרגיש של לאומיות הפזורה לא שקט , צורכי בניינה של החברה לא נעלמו , ויהודי מרוקו ניצבו עדיין כמאגר לא מנוצל לצורך זה . במקביל להתייאשות מן העלייה ולאוריינטציה התרבותית פעלו כל העת גורמים שונים להחזרת ההגירה לחזית יחסי מרינה — תפוצה . דמות מרכזית חדשה בזירה זו היתה המנהל החדש של מחלקת העלייה של הסוכנות , ש"ז שרגאי , אשר החליף את רפאל בראשית . 1954 שרגאי , ראש עיריית ירושלים לשעבר , היה כמו רפאל איש הפועל המזרחי , ודומה כי מבחינת נטיותיו האידאולוגיות היה קיצוני עוד יותר מקודמו בנטייתו לציונות אינטגרלית , ותמיכתו העקרונית בקו שילובי היתה ברורה . ברם מעמדה שילובית לא נבעה באותה תקופה התנגדות למדיניות המיון הרפואי והגילי . עמדה זו הובילה לתמיכה במדיניות...
אל הספר