הסולטאן , כפי שעלה מהצהרתו , לא היה בטוח בהזדהותם של נתיניו היהודים עם עמו המרוקני והערבי . דומה כי חשש שדווקא הקהילייה הלאומית האחרת , הזרה והרחוקה - זו שהיתה מורכבת לדבריו מערב רב של עקורים יהודים מכל העולם - שובה את לבם של יהודי ארצו . נוסחת ההפרדה בין יהודים לציונים פתרה בעיה בתחום התפישה הלאומית והרטוריקה ששירתה אותה , אך לא במציאות . שעת המלחמה היתה שעת האמת והתברר כי האירועים המתרחשים בפלסטין מקבלים משמעויות שונות לחלוטין בעיני מוסלמים ובעיני יהודים במרוקו . מה שהיה לדידם של המוסלמים אסון , היה לדידם של היהודים מקור לשמחה , ולהפך . הד לכך יש בדיווח קצר שנשלח ממרוקו בפברואר : 1949 בחדשים הראשונים למלחמת ישראל בערבים היתה עתונות זו [ העיתונות הערבית בצפון אפריקהו מלאה בשורות על "נצחונות" הערבים ו"תבוסות" היהודים ; אולם כעת היא מלאה קינים והגה על מפלות הערבים ונצחונות היהודים . ויהודי מארוקו שבהחלת השנה היו מדוכאים ועצובים על " התבוסות" של אחיהם בארץ , שואפים כעת לרוחה לשמע הבשורות הטובות המגיעות להם מפי העתונות הצוררת , כי נאמנה עליהם עדות זו יותר ממאה עדים . " העתונות הצוררת" - כ...
אל הספר