הריחוק של רבים מבני דורנו מן המסורת , ורגש הניכור כלפי המטען הרוחני של מורשת העבר - משקפים הוויה שראשית התפתחותה במרד שחוללו הורינו ובני דורם במורשת אבותיהם . אולם בה בשעה שדור האבות הכיר את מקורות היניקה של התרבות היהודית - נולד דור הבנים אל מציאות חילונית מנוכרת , יתום ממורשת ישראל ומנותק מהשורשים הרוחניים שקישרו את אבותיו לאבות אבותיהם מדור לדור . תחושת הניכור , שמאחוריה חלל ריק של אי ידיעה ואי הכרה , מפרנסת אפוא את עצמה במידה זו או אחרת מזיהוי מעורפל ומוטעה של היהדות עם אלמנטים אחדים מתוך הדת , עם חוגים לאומיים מסוימים , או עם זרם רבני מוגדר , בה בשעה שהכרה מקפת ופרשנות רב רובדית של מקורות המסורת - עשויות היו לבטל אותה תחושה , ולעורר תחתיה רגש של זיקה למורשת , מורשת אשר באופן לגיטימי יכולה להידרש לפנים שונות ו"יפתח בדורו כשמואל בדורו" - כאשר אין לשום גורם פרשני או זרם רעיוני יתרון או חזקה על מובנה "האמיתי" של התורה . בדברי הבאים אנסה להמחיש , עד כמה עשויים מקורות המסורת * דברים שנאמרו בפתיחה לדיון בפורום מיוחד בעקבות מועצת התרבות של " הקיבוץ הארצי השומר הצעיר" בהזורע ב . 1982 ( הט...
אל הספר