תורת הקבלה , כפי שנתגבשה ונמסרה לדורות , מכילה תפיסה קוסמולוגית סדורה וקבועה , שלפיה ההוויה כולה , מרום הספירות האלוהיות עד הארץ התחתונה , עשויה כבניין בעל ארבע קומות , וכל שלב ושלב במערכה זה הוא בבחינת עולם שלם ומיוחד . ארבעת העולמות הם : אצילות , בריאה , יצירה ועשייה . שמות אלו , חוץ מאצילות , מקורם בלשון הפסוק ( ישעיה מג , ז : ( 'ולכבודי בראתיו יצרתיו ואף עשיתיו . ' לגבי טיב העולמות הדעה המקובלת ביותר היא , שעולם האצילות הוא תחום הספירות , בעולם הבריאה נמצאים כיסא הכבוד , שבעה היכלות ושאר כוחות עליונים של המרכבה , בעולם היצירה שוכנים המלאכים ובראשם מטטרון , ועולם העשייה הוא הק 1 סמ 1 ס החומרי , ובו מדורם של צבאות השמים ובני האדם והקליפות . 1 תמונת עולם זו נחשבה לאחד היסודות העיקריים בתורת הקבלה מראשיתה . אר ג . שלום גילה במחקר מקיף בשם 'התפתחות תורת העולמות בקבלת הראשונים , * ' שמערכת עולמות אבי"ע טצרה בתהליך של השתלשלות רעיונית סבוכה וממושכת , ורק במאה הארבע עשרה הגיעה לידי גיבושה . בגוף ס' הזוהר אין זכר למערכה זו , ואין בו כלל השקפה שיטתית על סדרי העולמות . אנו מוצאים תיאורים רופפ...
אל הספר