בתיאור החלקים , המהווים את מכלל הזוהר , כבר נצטיירה התכונה היסודית , הקובעת את דמות הספר כולו , היינו האופי הפרשני דרשני . רעיונות הזוהר אינם ערוכים במערכה שיטתית של תורת הקבלה , אלא הם מובעים בצורת פירושים ודרשות . האופי הפרשני דרשני בולט אפילו באותם החלקים , כגון האדרות וההיכלות , שלפי תוכנם אפשר לציינם כבירור או תיאור שיטתי מרוכז של עניין מסוים . הפרשנות או הדרשנות של הזוהר אינה מצומצמת בתחומי המקרא , שהוא המסגרת החיצונית שלה , אלא היא מקיפה את כל גילויי הרוח היהודית . פסקי ההלכה , מוטיבי האגדה ופרקי התפילה , כולם נדרשים ומבוארים על דרך הסוד . באמצעי הדרשה המיסטית השכיל בעל הזוהר לחרוז ממקרא למשנה וממשנה לאגדה ולתפילה , לכרוך אותם יחד ולשקםם כחטיבה אחת באספקלריה של רוח הקבלה . מבחינה זו הזוהר הוא אוצר בלום של ערכי היהדות כולה . אמנם מגרעות רבות יש לתלות בחוסר השיטתיות הכרוך בחלקו באופי הפרשני דרשני . עניינים שונים באים בעירבוביה ונושאים רחוקים נעשים קרובים ומשתלבים זה בזה ללא זיקה פנימית ביניהם . במקומות רבים מוצאים אנו קפיצה מעניין לעניין , ללא מעבר הגיוני וללא רציפות רעיונית . מ...
אל הספר