כל אימת שאנו שוקלים במורכבות הנסיבות , הזמנים והמקורות שהביאו בסופו של דבר להיוולדם של האפוסים החומריים , לאחר שעברו תהליך סבוך ומפותל , אנו מופתעים מההרמוניה היוצאת מגדר הרגיל השולטת במבנה שלהם . כל אחד משני האפוסים מכיל עשרים וארבעה שירים . אם כי חלוקה זו מאוחרת ( המסורת אומרת , כי היא אלכסנררונית במקורה , ( יש בה קצב פנימי , ממשי , ומעל לכול היא נותנת לנו מושג על רחבות האופקים של הפואמות . אך למרות רחבות זו , הרושם הבולט הוא של אחידות : היא מודגשת יותר ב'איליאדה' ומרומזת יותר ב'אודיסיה / והחיבור בכללותו הוא פלא של שלמות ארכיטקטונית . 'ה . 1 איליאדה' ב'איליארה' הנושא מוכרז כבר בשורות הראשונות : שירי , בת האלהים , חרון אף אכילס בן פלס , אף האבדון , שהמיט מתלאות בלי קץ על אכיים ... זעמו של אכילס , המסופר בצורה מזהירה בשיר הראשון , מעמיד אותו נגד אגממנון שלקח ממנו את בךיסיס השבויה שנפלה בחלקו כשלל . אכילס , שנעלב עד עמקי נפשו , נוטש את המערכה ומתלונן אצל אמו האלוהית , תטיס . היא פונה אל זאוס ומבקשת ממנו להעניק את הניצחון לטרויאנים עד שישובו האכאיים ויחלקו כבוד לבנה , וזאוס נענה לה . מכא...
אל הספר