קבוצת דגניה הוכיחה שדרכו הרנסנסית אנרכיסטית של א"ד גורדון אינה אוטופית במובן זה שעילית של חלוצים שמזדהים עם רעיונו , מקבלים על עצמם את החובות הנגזרות ממנו ורואים בהן " הגשמה עצמית" בכפל משמעויותיה , יכולים ללכת בה בהצלחה , להגשים בה את חזונם למען עצמם ולתרום על ידי כך תרומה מופתית להגשמת החזון הציוני . אחרי דגניה א' קמה דגניה , 'ב כדי שהקבוצה לא תגדל מעבר לגודל האופטימלי המאפשר את היחד האינטימי של רעים קרובים , שכולם מכירים זה את זה ומתייחסים זה אל זה אישית ונושאים באחריות לעצמם ולעמם . אחרי דגניה ב' קמה גם דגניה ג' ואחריה קמו עוד כמה קבוצות ברחבי ארץ ישראל והתארגנה תנועה התיישבותית ושמה " חבר הקבוצות , " כמסגרת של אחריות גומלין בין הקבוצות , מזה , ובינן לבין " ההסתדרות הציונית" ו"הסתדרות העובדים הכללית , " מזה . על ידה קמה גם תנועת נוער בגולה שנקראה על שמו של א"ד גורדון בשם "גורדוניה . " היא התנהלה על ידי חברי הקבוצות שהתמנו כשליחים של " חבר הקבוצות" וחינכה ל"הגשמה עצמית" בארץ ישראל במסגרת הקבוצתית . כמו קבוצת דגניה הייתה זו תנועת נוער קטנה , אליטיסטית בררנית שקיבלה למסגרתה החינוכית ר...
אל הספר