בחקר תולדות העם היהודי בזמן החדש השתרשה הגדרת העידן ה"מודרני" כתקופת המאבק על האמנציפציה . היה זה מאבק נגד אפליית היהודים כאזרחים ממדרגה שנייה ונגד שלילת זכותם להתקיים במדינות מושבם כעם בעל זהות עצמית ייחודית במסגרת קהילותיו , בתוכני תרבותו ובאורחות חייו המעוצבים על ידי הלכה מוסרית דתית . המערכה התנהלה בשתי חזיתות , בחוץ ובפנים , והיו לה שני שלבים . בראשון , דרשה המנהיגות היהודית מן המדינה חקיקה ליברלית שתחיל על היהודים כיחידים בני עם אחד את עקרונות החרות , השוויון והאחווה של המהפכה הצרפתית . מן העם היהודי דרשה מנהיגות זו את השינויים והתיקונים בהלכה הנובעים מאזרחות שוויונית במדינתו הדמוקרטית : יחס שוויוני לגויים , סובלנות דתית ( כלפי הנצרות , ( התאמה לחוקי המדינה , משפטיה , מוסרה החברתי ונימוסיה , בכלל זה הישפטות לפני בתי המשפט של המדינה בעניינים אזרחיים , הסתגלות ללוח השנה הכללי בכל הנוגע לזמני העבודה , החופשות והחגים הלאומיים , אימוץ שיטת החינוך הכללית מבחינת דרכי ההוראה והמחקר , תוכנית הלימודים בבתי הספר , במיוחד בהוראת המדעים המדויקים והטכנולוגיות ובהקניית ידיעה וזיקה לתרבות הכללית...
אל הספר