היומם בהגדרת חז"ל לצורך מצוות הנוהגות באור יום ולא בלילה , ראשיתו בעמוד השחר או בהנץ החמה , וסופו שקיעת החמה או צאת הכוכבים . אנו נבחן להלן את ראשיתו וסופו של היומם לצורכי הלכה , דהיינו הבוקר ובין השמשות , שהן ספק מן היומם או ספק מן הלילה . לפני דיוננו זה יש להסביר את שיטת חלוקת היממה לשעות בספרות חז"ל . הרמב"ם יאיר את עינינו בסוגיה זו : ' כל השעות שנזכרו בכל המשנה אינן אלא שעות זמניות , ופירוש " זמניות" הן השעות אשר שתים-עשרה מהן ביומם וכן בלילה . ' היות שברוב ימות השנה אין היומם והלילה שווים , נמצא שמתקופת ניסן עד תקופת תשרי , שבה היומם עודף על הלילה , שעה זמנית של יומם ארוכה משעה זמנית של לילה , אך מתקופת תשרי עד תקופת ניסן , שבה הלילה ארוך מהיומם , שעה זמנית של לילה ארוכה משעה זמנית של יומם . ג . 1 . הבוקר בהלכת חז"ל עניין לנו כאן בהגדרת הבוקר לצורכי מצוות , אך יש לזכור שחז"ל עמדו על כך שלמילה זו משמעויות רבות במקרא . לדוגמה , הבוקר במשמעות של אור : ר"א ' בא כתיב : " הבוקר אור" ( בראשית מד , ג ) התורה קראה לאור בוקר . ' את הכתוב ' משומרים לבוקר שומרים לבוקר' ( תהלים קל , ו ) תרגם ס...
אל הספר