ו. מיתה

[ 1 ] המסתורין של המיתה תופס מקום חשוב בספר הזוהר . הכיליון ונועם השיבה למקור , המתוארים בזעיר אנפין בתפיסת השינה כמיתה ארעית , מופיעים בשיעורם המלא בתיאורי האפיסה הגמורה של חיי העולם הזה . האירועים הראשיים הם : פירוד דין , וחרדה או שמחה , חרדת העונש או שמחת ההנאה מזיו השכינה הדין משתרע על פני שטח רחב : התחלתו קודם המיתה , אמצעיתו בחיבוט הקבר , וסיומו בבית הדין של מעלה ובגךעדן או בגיהנום ראשית הדין הכרוך במיתה הוא בראש השנה , ביום הדין , כשנחתך גורלם של כל בני העולם לקראת השנה הבאה . בליל הושענא רבא , כשגזר הדין נחתם ללא אפשרות של ערעור , יורדים מלאכים לסלק ולהעלות את צלמיהם של אלה שנדונו למיתה , והם מוסרים אותם בידי מטטת ן . 91 נפשות המתים יוצאות מקבריהם לשוטט בעולמות , ונפש הרואה צלם מבני עירה 'חוזרת למקומה בקבר ומכרזת לשאר המתים : פלוני בא אצלנו , פלוני בא אצלנו . אם צדיק טוב הוא כולם שמחים , ואם לאו כולם אומרי וי . ' משםזלק הצלם נחשב הנדון שלא מן העולם הזה , ו'מאותה שעה ואילך מותקן מקום לנשמה של אותו אדם , ומקום לרוח בגן עדן , ומקום לנפש לנוח וליהנות בשעה שהיא משוטטת והולכת' . 92 ל...  אל הספר