הדו אנפיות שבקיום האדם , ביחידות ובציבורי העמים , שעליה דובר בשער השני , נדונה הרבה בספרות המחשבה ובהוראות המוסר . ביטוייה ידועים " מה אנוש כי תזכרנו" מכאן , "ותחסרהו מעט מאלוהים" מכאן ; אדם חייב לומר "בשבילי נברא העולם , " ומצד אחר : "אנוכי עפר ואפר מושג הדו אנפיות , שדנתי בו לעיל ושאליו אני שב בדפים אלה , מיוחד יותר . הוא בא לסייע בידינו לשוב ולהוסיף בשני עניינים במסכת הפליאה ( א ) בעניין האבסורדיות , המתגלה בפליאה ; ( ב ) בעניין הפלא , המשתהה ואינו בטל . כבר נתבאר בתחילת השער הראשון עיקרו של הדבר , שהאבסורדיות מצטיירת לפי חוויית הדור והבנתו , ואולי בעיקר על פי הבנת הפלא ותפיסת הפשר וההצדק . צא ולמד , שמשום כך מוצאים רבים מבני דורותיו של העידן המודרני בכל מקוב ובנקל ריבוי פנים , מראות וקולות , לא דו אנפיות ברורה , אלא ריבוי מעמדים וכוונות , פאראדוקסליות , rut בעיות . " בתורתו של ההוגה והמדען פליאר פסקאל ( 1662—1623 ) עדיין היה המונח "אמביגיות" ( ambiguite ) ביטוי לדו אנפיות בלבד . בוויכוח על " השילוש הקדוש" הכניס פסקאל לדיון הפילוסופי התיאולוגי מונח זה . האמביגיות של האדם עיקרה בכך ש...
אל הספר