מן הראוי לסכם במידת האפשר את שלושת שערי עיונינו , ואולי להסיק מסקנות מפורשות , "הלכה למעשה , " בדבר מקומה של הפליאה במערכות המחשבה הפילוסופית שבדורותינו . הנחתי היא , שבעוד ש ה פנומנולוגיה של הפליאה אינה אלא מתארת את החזיון , הפילוסופיה של הפליאה היקף הקשריה רחב הרבה יותר בפירוש ובהסברה , וכל כולה מעוגנת בראציונליזם הביקורתי הטראנסצנדנ טאלי , כפי שתואר בשער השני . מן האמור עד כאן ברור למדי , שהפילוסופיה של הפליאה , כפי שהוצעה בספר זה , היא מאמץ התרעה כלפי השתלטנות של מערכת המושגים והכיוונים , שבהם מנסחים המדעים המדויקים בדורותינו את ההתנסות האנושית . כבר הודגש פעמים רבות , שהמחשבה , היצירה והעשייה של תרבות המערב הושפעו ביותר על ידי התפתחות המדעים המדויקים , העיוניים והשימושיים , ודרכיהם " ) המתודות . ( " התפתחות זו הטביעה את חותמה על תפיסת המציאות של דורותינו , מהו המצוי ומה ראוי להיות מצוי . כללו של דבר , השתלטות התפיסה המדעית ( ולמען הפשטות אני מניה כאן שלטון תפיסה אחידה , למרות "המהפכות ( " שינתה את פני עולמנו ואת הבנתו . יוקרתה והצלחתה של תפיסה זו עשו אותה דוגמא של מעלה לכל מער...
אל הספר