ג. בין נגלה לנסתר לפנים וכיום

מן ההוגים שהזכרנו לעיל אפשר ללמוד שהפליאה יודעת את החלוף את הלא יש שבתוך היש , את האין המתלווה לכל נמצא , כלומר —את הזהות המשתנה , את הסתירה השוכנת בתוך הזהות . אבל הפליאה על פי האמונה הדתית , הרואה את המופלא כאות המבשר את הפלא והמגלה אותו , מאמינה בהוויה מעבר לחלוף , שאופני הזמנים מתחברים בה להוזה קיים ועומד לעד , והוא פלא ההוויה עצמו ומקור לכל הפלאים . האמונה במקור הפלאים , מעבר לפליאה ולמתפלא , במ ; ין ובספירה של פלאים העומדים וקיימים מחוץ לעולם הנגלות , הוא גם האשליה של כל מטאפיסיקה דוגמאטית . אני מסתייג מן האמונה בהחלטיות של מקור הפלאים . אין היא עיקרון אפשרי להוגה . אבל , על פי דעתי , כמבואר , הפליאות מביעות אי נחת מן הסדר הקיים . בתורה ביקורתית מבקשים את הפלא לא כקיים ועומד בזהות מתמדת , אלא כאפשרות של פרספקטיבות שונות ובמציאות של ממדים אחרים , כלומר — כסתירת חוק הסתירה וכזהוי חדש של הזהות . הפליאה מתכוונת איפוא לסינתיזה חדשה , שלעולם איננה בנגלה , אבל היא רמז , אות . קארל יאספרס קרא לה , chiffre אות בכתב טראנסצנדנטי נסתר . להבהרת עמדתי זו — מול אמונה דתית ומטאפיסיקה דוגמאטית —מ...  אל הספר