עניין הפליאה והפלא היה כל הימים שנוי במחלוקת , עתים גלויה וקשה ועתים סמויה . הזיקה של הוגי הדעות לפליאה ולפלא , הניכרת בשיעורי השהייה של מחשבתם אצל ענייני הפלא ( הנס , האותות והמופתים , ( תלויה היתה במידה לא מעטה ביחסם לאמונה הדתית ולמוסדותיה . הראציונליזם הפילוסופי בדורות ההשכלה באירופה ביקש למעט את ערך הפליאה והפלא , ובדברי הוגיו נשמעת נעימת הפולמוס . בסעיף זה אשוב אל דיוני דיקארט ושפינוזה , כדי להבליט בהם את בחינת הפולמוס , ואסיים בדעת דוד יום והדיאיזם האנגלי הצרפתי . רוב ההוגים שבמאה הי"ז והי"ח ביקשו למעט את חשיבותם של הפלאים כהוכחה לאמונה הדתית . קצתם השתדלו לפרש את הנסים בכתבי הקודש בדרך הטבע , וקצתם לחמו ביד רמה באמונות הנסים כבאמונות הבל , " מקלט הבורות , " "דעות קדומות" של "בני חושן . " בכמה סעיפים שבחלק השני לספרו "על הנפש" מדגיש דיקארט , אמנם מבלי להזכיר את הכנסייה ואמונותיה , שמן הראוי שלא להפליג בהשתאות , שכן זו מבטלת את פעולות השכל . אמנם יפה הפליאה כהתחלה להתבוננות בתופעה החדשה , כי היא מעוררת התעניינות , אבל יש לשקוד על הסברת המופלא בדרך הטבע , ובוודאי שאין להיות בהול ...
אל הספר