חוויית הפליאה — ההשתאות הפתאומית—עוררה מאז ומעולם את דעתם של גדולי ההוגים לעמוד על טיבה ועל תוצאות פעולתה , ואין צורך לומר שהמאמינים , בני כל הדתות , ראו בפליאה ונפלאים — הנסים , האותות והמופתים — אישור גלוי לאמיתות אמונתם , אפלטון ואריסטו אמרו שהפליאה היא תחילתה של הפילוסופיה , ובספרות המקרא נאמר "ראשית חכמה — יראת ה "' ( תה' קיא , ו , ( או "ראשית דעת יראת ה "' ( משי א , ז והי נתפס בתרבות המקרא ובמסורת היהדות אחריה כ"עושה פלא" ( שמ טו , ח . ( אופקי המחשבה בפילוסופיה ובאמונה הדתית רחוקים היו זה מזה , אמנם לא מרחק רב ביותר בימי קדם ובימי הביניים , אבל כיווני דעת הפליאה בשתיהן הקבילו אלה לאלה י . הן באופק המחשבה הפילוסופית והן באופק האמונה הדתית פירשו ואמרו , שאין לקבל דברים כפשוטם , 1 קביעה זו נוגעת בפקעת של בעיות . הוגים נוצריים , ובדורותינו א"נ ווייטהד , היו טוענים , כידוע , שתורת ישראל היא דת היראה , ואילו הברית ההדשה מלמדת , שאלוהים הוא אהבה , ולא ניכנס כאן לוויכוח ישן וממושך זה . אבל ראוי להזכיר את הכיוון של תשובת מ"מ בובר לטענת ווייטהד . יראת ה' עניינה , על פי בובר' תפיסת האדם , ש...
אל הספר