ראוי לעמוד תחילה על הדברים שנשללו מהנשים בקרב "עניי ליון : " פולחנה של מרים הקדושה ושאר הקדושים והקדושות והאפשרות לפעילות דתית חברתית במסגרת הפרוכיה . "עניי ליון" ראו כזכור במרים הקדושה את יולדת האל , אך לא האמינו בכוחה לתווך בין המאמין לבנה וצמצמו ביותר את פולחנה . הם דחו מעליהם את ייצוגה האמנותי בתמונות ובפסלים וכן את תפילת "שלום לך מריה . " מוקד מרכזי בדתיותן של הנשים הקתוליות —מוקד שהוא יסוד וסמל דתי נשי ומושא הזדהות שענו על צורך נפשי עמוק , וביטאו געגועים לאידאל נשי טרנצנדנטי ולחזרה אל האם , ומפלט מאלוהות גברית וכמורה גברית —אותו מוקד נשלל מהנשים של "עניי ליון . " דברי הכנסייה אמנם השתמשו במרים בתור מודל נשי של ענווה וקבלת הדין כדי לחזק את הסדר החברתי והסימבולי , אך בתוך כך יש שהוצגה מרים גם כדמות מטריארכלית חזקה וחתרנית שמערערת את התאולוגיה הגברית . דמות זו לא היתה קיימת אצל הנשים של "עניי ליון . " בעולמן הרוחני של ה "אחיות" וה "מאמינות" לא היה מקום למטריארכט הדמיוני שביטויו האמנותי בציור ובפיסול היה בהצגת שושלת נשית : אנה , מרים והתינוק ישו ( שנקראה בשם ; ( Anna Seibddtt או בפסל...
אל הספר