בפרק הקודם עמדתי על האשמותיהם של המחברים הקתוליים נגד " עניי ליון" בעשורים הראשונים לקיומם . מקצתם האשימו אותם רק בכך שהם מתירים לנשים להטיף ומקצתם האשימו אותם גם בכך שנשים מביניהם שומעות וידויים ומקדשות את גופו של ישו בסקרמנט . עד סוף העשור השני של המאה הי"ג מדובר "בנשים" . ( muiieres ) ואולם בהאשמות מתקופה זו ואילך שבה חלה כבר החלוקה ל"אחים" ו"מאמינים" ול"אחיות" ו"מאמינות , " גם כשמשתמשים המחברים הקתולים במונח "נשים" ולא במונח " אחיות" ( sorores ) או "נשים ולדנסיות" { muiieres vaidemes ) כפי שגם כינו את ה"אחיות , " הכוונה היא ל"אחיות . " ההאשמות מופיעות בתדירות עד המאה הי"ד בערך ומאז ואילך הן הולכות ומתמעטות . וכמו בתקופה המוקדמת היו מחברים ( דוגמת הדומיניקני מונטה קדמונה שסיים את חיבורו מעט לפני שנת ( 1241 שהאשימו אותם רק 1 בכך שהם מתירים לנשים להטיף , ואילו אחרים גם האשימו אותם שהנשים שומעות וידויים ומקדשות את גופו של ישו בסקרמנט , והם היו נחרצים בהאשמותיהם . מחברים אחרים לעומת זה , מהם מוקדמים יותר ומהם מאוחרים יותר , היו פחות נחרצים בדבר שמיעת הוידויים וקידוש גופו של ישו בסקרמנט ...
אל הספר