מחלקה זו נועדה לעסוק בפעולות בלתי שגרתיות , בעיקר בארגון ובניהול אספות עם גדולות . ואמנם לארגון אספות המוניות ועצרות מחאה נועד מקום חשוב בתוכניותיו של סילבר , ומכל מחלקות המועצה היה תקציבה של מחלקה זו הגדול ביותר . ועד-החירום נקט בשנות המלחמה הראשונות מדיניות של דיפלומטיה מאחורי הקלעים , ואילו סילבר ביקש לחזור למנהגם של הציונים האמריקנים עוד ממאורעות 1929 ולכנס אספות המוניות ועצרות מחאה והזדהות . בנובמבר , 1943 ביובל 26-ה להצהרת בלפור , כונסו 119 אספות עם ברחבי ארצות-הברית " . בראש המחלקה עמד אברהם טובים , החבר השלישי בהנהגה האדמיניסטרטיבית של המועצה . הודות לניסיונו הרב בארגון האיגודים המקצועיים , היה טובים לאמן עצרות העם ההמוניות . מועצת החירום הצליחה להביא לעצרות עשרות אלפים ולעתים אף יותר ממאה אלף איש . מספר זה מדהים אפילו לעומת מספר המשתתפים באספות המחאה על מלחמת וייטנאם והתמיכה בשוויון זכויות לשחורים , שהתקיימו לאחר כשלושים שנה , מה גם שהמשתתפים היו חברי קבוצה קטנה למדי בחברה האמריקנית . לסיכום פעולות התעמולה של מועצת החירום ראוי לציין את הצלחתה לארגן מגוון פעולות ולשתף בהן שכבות...
אל הספר