רבות נכתב ונאמר על מה שעשו ולא עשו יהודי ארצות-הברית וארגוניהם להצלת יהודים באירופה בשנות השואה . כאן לא נעסוק בכל השאלה הסבוכה הזאת , אלא נתרכז בהיבט אחד בה . היבט זה נחוץ מאוד כדי להבין את פעולתו של ועד-החירום באותה העת , והוא בוחן את העמדה שנקט הוועד כלפי הדרישות והצעות הפעולה שהועלו כדי להציל יהודים באירופה בסוף , 1942 כאשר הגיע לארצות-הברית מידע מפורט ומוסמך על הרצח ההמוני והתפשט בקרב המנהיגות והציבור הרחב גם יחד . העמדה שגיבשו ציוני ארצות-הברית בין שתי המלחמות , היתה שהגשמת הציונות בא - ^ ישראל - התשובה היחידה למצוקת היהודים , צריכה לעמוד במרכז פעולותיהם . עמדה זו עוצבה מתוך מאבקים ציבוריים בלתי פוסקים עם גופים לא-ציוניים כמו הג'וינט ועם גופים אנטי-ציוניים כמו הקומוניסטים היהודים ואוהדיהם , שהציעו בשנות העשרים והשלושים לפתור את בעיית היהודים על-ידי הקמת מפעלי התיישבות נרחבים מחוץ . Vs w-pxV המחלוקת גברה בשנות השלושים המאוחרות , כאשר צצו תוכניות לרוב , רובן לא היו מציאותיות , ליישב יהודים במקומות נידחים בעולם , כגון אלסקה , מינדנאו , ( Mindanao ) איי הבתולה , קונגו הבלגית , קוסט...
אל הספר