מראשית המלחמה פעלה בשולי הציבוריות היהודית בארצות-הברית קבוצה קטנה של אוהדי התנועה הרביזיוניסטית , ובראשה עמדו אנשי משלחת האצ"ל . בשנים 1943-1942 נעשתה הקבוצה לגורם מרכזי בדעת הקהל היהודית והכללית בארצות-הברית . פעולותיה של משלחת זו לא היו בכלל פעולות "ההסתדרות הציונית החדשה , " שהיתה מפלגה חלשה ושולית בקרב ציוני ארצות-הברית , אלא היו תולדה של מדיניות חוץ עצמאית , שהחל הארגון הצבאי הלאומי לנהל לפני מלחמת העולם השנייה . אנשי האצ"ל גיבשו אידאולוגיה משלהם , שאף כי נטלה הרבה מיסודות התנועה הרביזיוניסטית לא התבססה על מצעה הרשמי , אלא על אותם אינטלקטואלים ופובליציסטים שנתכנו " מקסימליסטים ' . " בתפיסתם של מפקדי האצ"ל וחבריו ניכרה אכזבה מן הפעילות המדינית של התנועה , שכן לדעתם רק לחץ צבאי יכול להשפיע על מדיניות בריטניה בארץ-ישראל , ולא ניסיונות שכנוע מוסרי או פוליטי כניסיונותיו של ז'בוטינסקי . אידאולוגיה זו עוצבה בשני שלבים : בתחילה דגלו בהפעלת "לחץ צבאי" על בריטניה , במקום ללחוץ עליה לחץ מוסרי ומדיני , ואחר-כך עוצבה השקפה חדשה ומהפכנית , אשר תבעה לממש לאלתר את "הרצון הלאומי של התנועה הלאומית...
אל הספר