לשני נושאים ייחד בן-גוריון את דבריו : מצבה של הציונות וניהול המדיניות הציונית בעתיד . אף שהשתפר המצב בחזית בצפון-אפריקה , סבר כי היישוב כארץ-ישראל עדיין נתון בסכנה , שכן הוא תלוי במצב בחזית ברית-המועצות . מן הראוי שבראש ובראשונה את תנחה התנועה הציונית התפיסה שהיישוב בא ^ מייצג את העם היהודי , לא מן הבחינה הפורמלית , אלא מן הבחינה המוסרית . יתר על כן , על היישוב בארץ-ישראל - יותר מכל קיבוץ יהודי אחר - מוטל להכשיר את הקרקע לפתרון הציוני לבעיה היהודית ולבעיית אךץ-ישראל ולממשו , ואסור להפריד בין שני הבעיות "זוהי משימה פוליטית הדורשת פתרון פוליטי . " עוד ציין בן-גוריון שהתנועה הציונית הוכתה קשות במלחמה , ולמעשה אינה מסוגלת לתפקד כהלכה מחמת קשיי התקשורת וחוסר היכולת לכנס את הקונגרס . כאן הבחין בין "הארגון הציוני , " המשתנה בכל א pxi ץ 7 על-פי אופייה ובעיותיה , לבין התנועה הציונית , אשר מטרותיה אחידות . בהבחנתו זו רמז בבירור לעמדתו כלפי ציוני ארצות-הברית שכן מיד לאחר מכן ביקש כי על אף קשיי התעבורה העצומים ישלחו ציוני ארצות-הברית נציגים לארץ-ישראל , כדי שיעמדו על מדיניות ההנהלה והוועד הפועל הצ...
אל הספר