נקודת תורפה מתמדת בפעולה הפוליטית הציונית בארצות-הברית היתה המרחק הגאוגרפי של מרכזי התנועה מוושינגטון . ניו-יורק היתה "הבירה היהודית , " וכל הארגונים הציוניים הגדולים הפעילו שם את משרדיהם . נסיונות להעביר את מרכז הפעילות לוושינגטון נכשלו . לכן נהגו המנהיגים הציונים לנסוע לוושינגטון בעת הצורך , כדי להיפגש עם אישים חשובים ולדון אתם בנושאים ספציפיים - דרך עבודה לא יעילה , שנעשתה חסרת ערך לחלוטין במצב המלחמה החדש . ככל שהכינה עצמה אמריקה למלחמה ואף נעשתה לצד לוחם בה , כן הלך והתרחב מבנה הממשל . על התנועה הציונית היה אפוא לקיים מגע עם רבים מן המשרדים הממשלתיים והסוכנויות הרשמיות למחצה , כל אימת שהיה עליה ללחוץ לקבל אשרות כניסה לפליטים מאירופה , או בכל עת שנראה כי התערבות אמריקנית עשויה להוליך לסיומה המוצלח של פעולת הצלה . כאשר אורגן דיון על א - ^ ישראל עם סנטור או עם שגריר , נסע לוושינגטון לפחות חבר בכיר אחד של ועד-החירום ליום או ליומיים . כאשר היה ניומן יושב ראש המחלקה ליחסי ציבור מצא את עצמו נע לעתים קרובות בין ניו-יורק לוושינגטון . לדבריו לא היה זה רק מרחק גאוגרפי , אלא גם מרחק של השקפת ...
אל הספר