מצב זה של חוסר מעש מתוך חוסר אונים הכריח שוב את ציוני ארצות-הברית לדון במטרות הוועד ובסמכויותיו . מייסדו של הוועד , הד"ר ש' גולדמן , פתח את הדיון שיוחד לנושא זה וציין כי הגיעה העת לאמץ גישה חדשה לפתרון הבעיות . גישה חדשה ומעשית לבעיית אופיו של ועד-החירום הציג הנרי מונטור , מנהל המגבית הארצישראלית המאוחדת . כאדמיניסטרטור מעולה ובעל ניסיון רב בעניינים המינהליים 54 הקשורים לפעילות הציונית ביבשת זו ( בלא שהיה ציוני "מאורגן , ( " העלה לראשונה את השאלה בכל חריפותה . השאלה העקרונית היתה לדעתו האם ציוני ארצות-הברית נכונים להקריב את האינטרסים הארגוניים שלהם וליצור ועד-חירום כללי , שיהיה בעל סמכות לפעול בכל העניינים הקשורים בארץ-ישראל : חינוך , מדיניות וגיוס כספים , אם לאו . יהודי אמריקה רצו שתהיה סמכות מרכזית . על כן הציע מונטור כי כל ארגון ציוני בארצות-הברית ימשיך בפעילותו , אך כל הארגונים ישתייכו לגוף מוסדי אחד " . על טענותיו של ליפסקי , כי הסמכות אינה נתונה לוועד-החירום , אלא נתונה לארגונים הציוניים המרכיבים אותו , ענה מונטור כי הוא מסכים שכל ארגון ישמור על האוטונומיה שלו , אך ועד-החירום ייט...
אל הספר